שלום בצלחת
מאת שרון יופה
ינואר 2009

זה קרה מתישהו בתחילת החגים. קבעתי צהריים עם חברתי שירין שניה לפני שהיא טסה לקנדה להביא קבוצה של סטודנטים יהודים לארץ בכדי שיקבלו קצת כלים על הסברה. שירין ביקשה ממני לחשוב על סדנא מקצועית בנושא. הצורך להסברה נבע מקונפליקט בו נמצאת הקהילה היהודית מול הקהילה הפרו-פלסטינאית, העורכת מדי שנה באוניברסיטאות קנדה שבוע "אפרטהייד ישראל." הקהילה היהודית עומדת מנגד, מתוסכלת ומחפשת מענה. באותו רגע נפל לי האסימון. אותו קונפליקט, אותם משתתפים, אותן פעולות, אותן תוצאות: אין הקשבה, אין שותפות, אין תקווה. במצב כזה סביר ששום דבר חדש לא יקרה. 

עוד סדנת הסברה, תביא עוד מאותן תוצאות. עוד שיפוטים עוד הצדקות. חיפשתי מקום בו נוכל באמת להקשיב אחד לשני, להקשיב לחששות, לדאגות, ולכמיהות העומדות מאחורי המילים. נחזור למקורות, לצרכים הבסיסיים שלנו כבני אדם. נחלוק את המשותף. בבסיס, הצרכים של כולנו שווים: החיפוש אחר ביטחון, שלווה, חופש, ואהבה. בואו נדאג קודם כל ל-wellbeing  שלנו כבני אדם, בואו נחזור לשורשים. הרעיון - סדנת בישול משותפת לערבים ויהודים. שף ערבי ושף יהודי ירכיבו מתכונים חדשים ויצרו ארוחה אותה יבשלו ויחלקו משתתפים מקבוצות הנמצאות בדרך כלל בקונפליקט.

מאותו רגע הגיעו אלי כמו על ידי הזמנה כל המרכיבים הנדרשים כדי לקיים את היעוד שלי. סיפרתי על הפרויקט לכל מי שנקלע לדרכי. נוכחתי לכך שההזדמנויות היו סביבי כל הזמן, צריך ללמוד להקשיב ולקחת.

שבוע לאחר מכן, באשראם במדבר, פגשתי את זהר צמח וילסון, מורה ויועץ תזונה ובריאות הוליסטית. רק לאחר כמה ימים קלטתי שהוא האדם שחיפשתי. סיפרתי לו על הפרויקט שלי והוא התלהב מהאפשרות לעזור ליצירת שינוי. מבלי שידעתי על כך מראש, מסתבר שזהר, יחד עם אביטל סבג, מעביר סדנאות בישול לקבוצות עם דגש על מודעות לתזונה בריאה והקשבה לגוף. הרגשתי שהגעתי למקום הנכון. שותפות חדשה נוצרה ויצאנו לדרך.

במהלך החודשיים הבאים הסדנא הלכה ונוצרה. הקבוצה הקנדית אישרה את בואה. חיפשנו קבוצת ערבים שתהיה שותפה לקנדים ושף ערבי שיחבור לזהר ואביטל. שלושה ימים לפני הסדנא פרצה הלחימה בעזה. מתוך הספקות לגבי קיום הסדנא, התחזקה ההרגשה שדווקא עכשיו ההקשבה והשותפות חייבים להתקיים. דווקא עכשיו חייבים תקווה.

בבוקר הגשום של ה-31 בדצמבר, היום האחרון לשנה האזרחית ויום השלום כפי שהוכרז ע"י אירגון IPEACE, חגגנו את השלום. אביטל סבג, מומחית לרפואה טבעית ומודעות תזונה, פתחה את ביתה המקסים והחם בתל ברוך לפנינו. השף הערבי אבו אדהם הצטרף אל הצוות שלנו. בשעה 10:00 הגיעה שירין עם הקנדים, נרגשים לקראת המפגש המיוחל. חמש דקות מאוחר יותר הגיעו החבר'ה הערבים-ישראלים מכמה כפרים בצפון. המפגש היה מרגש. הצעירים עמדו קצת נבוכים בסלון של בית שהם לא מכירים והתחילו לדבר ביניהם.

שמש חמימה בקעה מבין העננים של הבוקר החורפי הרטוב. זהר צמח וילסון הזמין את כולנו אל החצר ויחד יצרנו מעגל התפנקות בו כל אחד העניק עיסוי לכתפיים, לגב העליון, ולצוואר של האדם שמלפניו ובו זמנית קיבל עיסוי מזה שמאחוריו. אנחות השיחרור וקולות הצחוק המתגלגל סימנו לנו שהקרח נשבר.

אביטל וזהר הבהירו לכולנו שבאנו "לעבוד," כלומר שכולנו יחדיו הולכים להכין סעודה – לשטוף, לקצוץ, לתבל, לערבב, לטחון, ולבשל. מכיוון שאנחנו במזרח התיכון, נתמקד במאכלי האיזור המוכרים. אביטל וזהר הזמינו אותנו לדמיין שאנחנו בני מלכים, כי בעצם כל בני אנוש הם בני מלכים, ולכן מן הראוי שנתענג על גירסאות בריאות ומשודרגות של מאכלי האיזור. התחלקנו לשלוש קבוצות שכל אחת הייתה מורכבת מערבים ויהודים, נשים וגברים והתחלנו במלאכה.

הצעירים הערבים והיהודים הכינו יחדיו סלט טבולה על בסיס קינואה, עתיר בפטרוזליה, כוסברה, עלי נענע, סלרי, בצל ירוק, ג'ינגר, לימון , ורכיבים טעימים נוספים. במקום לטגן את הפלאפל בשמן עמוק, הם אפו אותו בתנור לאחר שהוסיפו לבלילה הל וציפורן. הפיתות הוכנו מקמח מלא ושומשום.

אבו אדהם, הבעלים של רשת החומוסיות שהחלה את דרכה בכפר יאסיף, לימד את הצעירים את מתכון החומוס הפופולרי שלו. כשהוא ביקש מלח, זהר הביא לו מלח ים קלטי - מלח לא מעובד בגוון אפרפר העשיר במינרלים מן הים. אבו אדהם העיף מבט במלח הגבשושי והאפור ואמר, "אני לא יכול להשתמש בזה, אני צריך מלח רגיל." מכיוון שבבישול הבריא של אביטל וזהר הם משתמשים אך ורק במלח ים איכותי, לא היה להם "מלח רגיל." לראשונה בחייו, אבו אדהם השתמש במלח ים קלטי בחומוס שלו . להפתעתו זה היה שילוב נהדר ואפילו שידרוג.

הצעירים הערבים והיהודים, יחד עם השפית אביטל סבג, יועץ הבריאות זהר צמח וילסון, ואשף החומוס אבו אדהם, יצרו מסע קולינרי של המזרח התיכון, מזרח תיכון עתיר ברכיבים אורגניים וצמחוניים, מזרח תיכון בו אנשים משתפים פעולה והשלום שורר לא רק בין בני האדם אלא גם על צלחתם, מבלי לפגוע בבעל חיים כלשהו. את המתכונים המלאים של המנות שהוכנו ניתן לראות בקישור הזה.

בזמן הארוחה, כשהפיתות מהקמח המלא צללו בחדוות ניגוב אל תוך החומוס של אבו אדהם, הסתכלתי על המנהיגים של מחר, צעירים שפתוחים לשמוע ולקבל ורוצים להביא לשינוי. מי יתן והסדנא הזו תהווה מקור השראה לפרוייקטים נוספים של הפגשת אנשים באזורי סיכסוך כדי שיכינו יחדיו מזון של בריאות ושלום.

לכתבה בגליון פברואר 2009 של המגזין חיים אחרים


סירטון משיעור הבישול המשותף ליהודים וערבים

הרשמה לרשימת תפוצה: י